קרה לכם פעם שהייתם בצרה, קראתם לעזרה מכל הלב, והרגשתם שאתם לגמרי לבד ואף אחד לא שומע אתכם?
דוד המלך מתפלל כאן תפילה מיוחדת מאוד. למרות שהוא אומר אותה בלשון יחיד, הוא בעצם משמיע את הקול של כל עם ישראל כשהם נמצאים בגלות, סובלים ומרגישים בודדים, ממש כאילו כל העם הוא איש אחד עם לב אחד. כשאדם נמצא במצוקה גדולה כל כך, הוא זועק אל ה'. החזרה על המילים אֵלִי אֵלִי מראה עד כמה הכאב עמוק ונועדה להדגיש את ההבדל בין העבר להווה. דוד מבקש לומר: הרי מאז ומעולם היית שומר עליי ועוזר לי, אז למה עכשיו נדמה שעזבת אותי?
המתפלל מרגיש שה' כל כך התרחק ממנו, עד שהוא אומר רָחוֹק מִישׁוּעָתִי. כלומר, לא רק שה' רחוק מלהציל אותו, אלא נדמה שהוא רחוק מדי אפילו כדי לשמוע את עצם הצעקה שלו מרוב שהגלות ארוכה וקשה. כדי לתאר את הכאב העצום הזה, הוא משתמש בצירוף המילים דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. זהו תיאור מיוחד של אדם שמרוב צער משמיע כאב מתפרץ וחזק שנשמע כמו שאגה של חיה, אבל הוא עושה זאת באמצעות מילים ותפילות של בני אדם.