אדם נרדף ומבודד זועק מתוך תחושה קשה כי ה' עזב אותו ותפילותיו אינן נענות. הכפילות אֵלִי אֵלִי אופיינית לאדם המצוי בצרה גדולה, ומדגישה את הפער הכואב בין תמיכת ה' בעבר לבין תחושת הנטישה בהווה, שבשלה הוא שואל לָמָה עֲזַבְתָּנִי. קול יחיד זה מייצג את כנסת ישראל כולה הסובלת בגלות, או לחלופין את אסתר המלכה שזעקה בחרדה כאשר הסתלקה ממנה השכינה ברגע הגורלי שבו עמדה להציל את עמה. המתפלל קובל על הסתרת הפנים ומרגיש כי ה' רָחוֹק מִישׁוּעָתִי, מרוחק כל כך עד שאינו שומע את הזעקה ואינו מביא ישועה. הכאב מתפרץ מתוך דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי, מילים אנושיות המבטאות צער חייתי של תפילות הנראות רחוקות מלהישמע.
תהלים, פרק כ״ב, פסוק ב׳
אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.