קרה לכם פעם שביקשתם עזרה ממישהו שאתם מאוד אוהבים, והוא פשוט שתק ולא ענה לכם? לפעמים אדם נמצא בצרה גדולה, כואב לו מאוד, והוא מתפלל אל ה' אבל מרגיש שהוא לא מקבל תשובה. מתוך הכאב הזה הוא פונה אל ה' וקורא אֱלֹהַי. זו לא סתם קריאה רגילה, אלא קריאה של פליאה: הרי אתה האלוהים שלי, ואין לי אף אחד אחר בעולם חוץ ממך, אז איך יכול להיות שאתה לא עונה לי?
מתוך המצוקה, האדם ממשיך להתפלל בלי הפסקה, ועל כך נאמר אֶקְרָא יוֹמָם וגם וְלַיְלָה - הוא מתפלל אל ה' בכל שעה ובכל מצב. הוא מרגיש שאין לו שום שקט ומנוחה בלב, וזה מה שנקרא וְלֹא דֻמִיָּה לִי. הרי בדרך כלל, כשאנחנו מבקשים משהו ומקבלים אותו, אנחנו נרגעים ומשתתקים. אבל כל עוד העזרה לא מגיעה, האדם פשוט לא מסוגל להפסיק לצעוק ולבקש.
אולי תשאלו את עצמכם, למה הוא לא מתייאש ומפסיק? תחשבו על איש זר שמבקש משהו ממלך. אם המלך יתעלם ממנו, האיש הזר יפחד להכעיס אותו ויוותר מיד. אבל אם הבן של המלך מבקש משהו מאבא שלו, הוא יודע שאבא לא מתעלם ממנו כי הוא שונא אותו, אלא כי הוא רוצה ללמד אותו משהו או לעזור לו לתקן את ההתנהגות שלו. לכן הבן לא מתייאש וממשיך לבקש שוב ושוב. כך גם אנחנו: אנחנו יודעים שה' הוא אבא רחמן שאוהב אותנו, ולכן גם כשנדמה שה' שותק, אנחנו לא מוותרים וממשיכים להתפלל אליו באמונה.