בשעות של מצוקה האדם נקרא גֹּל, כלומר לגלגל ולהעביר את כובד משאו ודאגותיו אל ה', בין כדרך חיים של ביטחון ובין כהפצרה חוזרת ונשנית בתפילה. מי שמשליך כך את יהבו על הבורא, מובטח לו כי הוא יְפַלְּטֵהוּ וכן יַצִּילֵהוּ מצרתו. הסיבה לישועה זו היא כִּי חָפֵץ בּוֹ, שכן הקשר עשוי להיות הדדי: האדם חפץ באל, וה' מצידו אוהב את האדם הבוטח בו ורוצה בישועתו. בניגוד למלך אנושי שעשוי להיענות להפצרות רק כדי לסלק את המטריד, ה' פועל מתוך אהבה, ועצם הפנייה אליו היא שיוצרת את רצונו להושיע.
תהלים, פרק כ״ב, פסוק ט׳
גֹּ֣ל אֶל־יְהֹוָ֣ה יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י־חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.