תהלים, פרק מ״ד, פסוק ט״ו

מציאות הגלות יצרה פער בין עברו המפואר של העם כעם ה' לבין מצבו המושפל, והפכה אותו לסמל ולנושא שיחה בפי כול. התלונה כלפי ה' היא כי תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם, כלומר שישראל נעשו לדוגמה המובהקת ביותר להשפלה וסבל, עד שכל אדם שחווה צרות מושווה אליהם. בעוד שבַּגּוֹיִם, המייצגים קיבוצים מדיניים, הפכנו למשל על אובדן מעמדנו, הרי שבַּלְאֻמִּים, שהן אומות המאוגדות סביב דת, אנו סופגים מְנוֹד רֹאשׁ. זוהי תנועה של הנעת הראש המבטאת לעג, בוז ורחמים כלפי אמונתנו, ונובעת דווקא מהכרת האומות את מעלתנו הקדומה בעודנו מנסים לשמור על כבודנו.