תהלים, פרק מ״ד, פסוק ט״ז

חוויית הגלות הארוכה מלווה בתחושה מתמדת של השפלה החודרת מן החוץ אל תוך הנפש. מצב זה נמשך כׇּל הַיּוֹם, כלומר לאורך כל הימים, כאשר האומה סופגת חרפות וגידופים מאויביה על בסיס קבוע. השפלה חיצונית זו ניצבת מול עיניו של האדם ללא הרף, ולכן הוא חש כי כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי. אולם מעבר לפגיעה החיצונית קיימת בושה פנימית ועמוקה הרבה יותר שהאדם מרגיש בינו לבין עצמו. בושה זו היא כה רבה ועצומה עד כי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי, והיא עוטפת את האדם לחלוטין מכף רגל ועד ראש מבלי להותיר לו מקום מפלט.