יצא לכם פעם להרגיש כל כך לא בנוח, עד שרציתם פשוט להתעטף בשמיכה ענקית ולהיעלם? לאורך ההיסטוריה, כשהעם שלנו היה בגלות וחי רחוק מארצו בין עמים אחרים, הוא חווה תחושה קשה מאוד של עלבון מתמשך. התחושה הזו לא חלפה מהר. המילים כׇּל הַיּוֹם לא מתארות יום אחד בודד, אלא מצב קבוע שנמשך יום אחרי יום, במשך תקופה ארוכה מאוד.
העלבון הזה מורכב משני חלקים שונים. החלק הראשון הוא כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי, כלומר מילים פוגעות ויחס מעליב שמגיעים מאנשים אחרים בחוץ, וניצבים לאדם מול העיניים ללא הפסקה. אבל יש הרגשה אישית ואפילו קשה יותר. המילים וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי מתארות את הבושה הפנימית שהאדם מרגיש עמוק בתוך הלב שלו. הבושה הזו היא כל כך גדולה ועצומה, עד שהיא ממש עוטפת ומכסה את האדם מכף רגל ועד ראש, ולא משאירה לו שום מקום לברוח אליו.