הפסוק מעמת בין פסגות פיזיות מרשימות לבין הרים בעלי משמעות רוחנית, תוך שימוש בדימויים של גובה ופוריות כדי לתאר את בחירתו של ה'.
במישור המילולי, התואר הר אלהים משמש לתיאור הר גבוה וגדול במיוחד [ביאור שטיינזלץ]. הר זה מושווה אל הר בשן, שכן חבל הבשן ידוע כמקום שמן, דשן ושופע מרעה [רד"ק, מצודת ציון, מאירי]. המילה גַּבְנֻנִּים מתארת את צורתו של ההר, והיא נגזרת מהמילה "גב", המבטאת גובה [רש"י, מצודת ציון]. מילה זו מצביעה על הר שאינו חלק אלא תלול ומלא בבליטות ופסגות [ביאור שטיינזלץ, אלשיך], או לחלופין הר שצורתו כפופה [אבן עזרא]. צורת הרבים של המילה מתייחסת לריבוי ההרים והפסגות השמנים והפוריים שבאזור הבשן [מאירי], ויש מי שסובר שכפל האות נו"ן במילה נועד דווקא להקטין ולתאר פסגות נמוכות יחסית [מצודת ציון].
מעבר לתיאור הפיזי, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהכינוי הר אלהים מכוון להר סיני. אף על פי שסיני ממוקם במדבר ציה וחרב והוא הר נמוך מבחינה פיזית, הוא זכה להיות ההר המשובח והמיוחד ביותר משום שכבוד ה' שכן עליו [רד"ק, רש"י]. ההשוואה אל הר בשן הפורה אינה גיאוגרפית אלא רעיונית: כשם שהבשן מספק מרעה שופע, כך זכות התורה שניתנה בהר סיני רועה את עם ישראל ומגנה עליו [מצודת דוד].
מתוך כך, עולה ניגוד בין ההרים השונים. אף על פי שהרי הבשן גבוהים ותלולים, ה' לא בחר בהם למתן תורה, אלא העדיף את הר סיני [אלשיך]. ברוח דומה, יש המפרשים כי הר גַּבְנֻנִּים רומז להר הבית, שהוא מקטני ההרים. למרות נמיכותו הפיזית, הוא מתפקד עבור עם ישראל כמו הר בשן, שכן זכות המקדש שבו מעניקה שפע וקיום לעם בדומה למקום מרעה דשן [מצודת דוד].