פתיח מזמור זה מהווה שער ליצירה רחבת היקף, אשר הרקע ההיסטורי והרוחני לחיבורה נידון בהרחבה. הפרשנים נחלקו לגבי התקופה והאירועים שעליהם נסוב המזמור, כאשר הגישות נעות בין אירועי העבר, ימי דוד, ואף נבואות לעתיד לבוא.
כיוון אחד קושר את המזמור למלחמותיו של דוד המלך עצמו. לפי תפיסה זו, המזמור חובר בעקבות המלחמות הרבות שניהל דוד מול עמים כדוגמת מואב, פלשתים, ארם ואדום באזור עבר הירדן והר בשן. דוד משלב בשירתו את אירועי ההווה עם הניסים הקדומים שהתרחשו באותם אזורים ממש, כמו מתן תורה ומלחמות האמורי, ומתאר כיצד אויביו שניסו להעפיל אל ההרים ניגפו בפני ה' [מלבי"ם].
לעומת זאת, יש המייחסים את המזמור לאירועים מאוחרים יותר. דעה אחת גורסת כי השיר נאמר על חיל סנחריב שבא לצור על ירושלים בימי חזקיהו המלך ועל מפלתו הפלאית [רד"ק]. עם זאת, יש מי שחולק על התאמת המזמור למלחמת סנחריב, ורואה בו נבואה עתידית על מלחמת גוג ומגוג, עת יתאספו העמים להילחם בגאולי ה'. לחלופין, הציע אותו פרשן לקרוא את המזמור כשיר הלל על יציאת מצרים ומתן תורה [מאירי].
ברובד הפנימי והרוחני, המזמור עוסק במעלת השכינה ובהנהגת ה' את העולם במידת הדין. הנהגה זו מתאפיינת בשני ממדים מרכזיים: היכולת לפעול פעולות הפוכות בו־זמנית, וההשגחה העליונה הנמשכת גם בזמן הגלות. כפילות הלשון בפסוק, מזמור שיר, מרמזת על שני ממדים אלו – המילה האחת מכוונת לכוחו של ה' לפעול הפכים, והשנייה מבטאת את גדלותו והשגחתו גם בהסתר הגלות [אלשיך].