משפט הדין האלוהי ניחת בעוצמה על ראשם של הרשעים המסרבים לחזור בתשובה. ה׳ מצטייר כאיש מלחמה המנחית מכה ניצחת וגורלית על אויביו, תוך פגיעה בנקודה הגבוהה והרגישה ביותר בגופם.
המילה יִמְחַץ משמעותה רציצה, שבירה ופציעה קשה [מצודת ציון, שטיינזלץ]. המכה מונחתת על ידי ה׳ לבדו. המילים אַךְ אֱלֹהִים מדגישות כי מדובר בעונש ישיר מאת ה׳, שלא נעשה על ידי שליח, מלאך, או כוח טבעי ומזל [מאירי]. יש המפרשים כי הדבר רומז להכאה פתאומית ופלאית ללא שימוש בכלי נשק, כדוגמת המפלה שניחתה בלילה אחד על מחנה סנחריב [רד"ק]. מנגד, יש הרואים במילים אלו תחינה של עם ישראל: גם אם ה׳ אינו משמיד את כלל האויבים, שלפחות יכה את הרֹאשׁ שלהם, כלומר את המלך או השר המצר לישראל [אלשיך].
הפגיעה מכוונת אל קָדְקֹד שֵׂעָר, שהוא החלק העליון והאמצעי של הראש, המקום שבו צומח השיער ומתחלק באופן טבעי לימין ולשמאל [רד"ק, מאירי, מצודת דוד, שטיינזלץ]. מאחר שהקודקוד הוא הנקודה הגבוהה ביותר באדם, הוא משמש סמל למקום שאליו יורדות הגזירות האלוהיות [רד"ק]. פרשנות שונה קושרת את הביטוי מבחינה היסטורית וסמלית לעשיו, המתואר בתורה כ"איש שעיר" [רש"י]. גישה נוספת מפרשת את המילה "שיער" כמידה, ורואה בכך בקשה להכות את ראשו של מנהיג האויבים אפילו במעט, כמלוא הנימה [אלשיך].
עונש כבד זה שמור למי שמִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו. הפרשנים מסכימים כי תיאור זה מכוון לאדם האוחז ברשעתו, מתמיד במעשיו הרעים ואינו חוזר בתשובה. על פי גישה נוספת, המילים מבטאות את התסכול מכך שהרשע מתהלך בעולם באין מפריע, מבלי ששילם על פשעיו, ולכן מתעוררת הבקשה שה׳ לא יאפשר לו לסיים את חייו מבלי שייענש על רעתו [אלשיך].