קריאה אוניברסלית מופנית אל אומות העולם, המעוררת את לבבן לשיר ולזמר לה' [מאירי]. הפרשנים נחלקו בזהותן של אותן מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. יש המזהים אותן עם נציגי האומות מכל קצוות תבל שנכחו יחד [רד"ק], או עם האומות שהיו כפופות לדוד המלך והעלו לו מס [אבן עזרא]. מנגד, יש הרואים בהן את המלכויות ששיעבדו את עם ישראל לאורך ההיסטוריה [אלשיך].
הסיבה לאותה שירה משותפת היא ההכרה בגדולתו של ה' ובכך שגאל את עמו [רש"י]. שירה זו, שִׁירוּ, עתידה לבקוע דווקא כאשר יישבר מטה השלטון של האומות המכות והמשעבדות [מצודת דוד].
ברובד עמוק יותר, הפנייה לאומות טומנת בחובה מסר תיאולוגי. הדרישה לשיר לאֱלֹהִים – שם המייצג את מידת הדין – נועדה להבהיר לאומות המשעבדות כי כוחן אינו נובע משרים עליונים או ממזלות, אלא מאת ה' בלבד, שגזר דין ושעבוד על ישראל בגלל חטאיהם. אם האומות יכירו בכך שהן משמשות רק כלי לביצוע רצון ה' ולא יכבידו את עול השעבוד באכזריות, הן יזכו לעתיד לבוא לכך שה' יקבל את מנחתן ברצון, ואז יוכלו להמשיך ולקרוא זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה [אלשיך].