גדולתו של ה' באה לידי ביטוי בהיותו שליט עליון הנמצא מעל לכל המציאות המוכרת, ובעוצמתו המהדהדת בעולם. תיאור זה משלב בין מקומו הנשגב של ה' בבריאה לבין הדרך שבה הוא מפגין את כוחו והשגחתו על המתרחש בארץ.
התואר לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי־קֶדֶם מצביע על כך שה' מנושא מעל ומעבר לכל המציאות [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא ל"שמי השמים", כלומר הגלגל העליון ביותר המקיף את היקום כולו. השמים מתוארים במילה קֶדֶם משום שבניגוד לברואים על פני הארץ שהם זמניים וחולפים, השמים וצבאותיהם עומדים וקיימים מימי קדם, מיום שנבראו [רד"ק, מאירי, מצודת דוד].
השימוש במילה לָרֹכֵב מדמה את ה' לרוכב על בהמה [אבן עזרא], דימוי שבא לענות על תהייה אמונית: האם העובדה שה' נמצא בשחקים העליונים אומרת שהוא סילק את השגחתו מן הארץ? התשובה לכך טמונה במשל הרוכב. כשם שאדם הרוכב על סוס נמצא למעלה אך שולי בגדיו משתלשלים ומגיעים עד לארץ, כך ה' שוכן בשמי השמים, אך השגחתו ונוכחותו מתפשטות ויורדות מטה אל העולם השפל, ואינן עוזבות אותו לעולם [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז, משמעו שה' הוא הנותן ומשמיע בעולם קול חזק ועוצמתי [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. באשר למטרתו של קול זה, ישנן שתי התייחסויות משלימות. דעה אחת מסבירה כי מדובר בקול שנועד לעורר יראה ולהפחיד את כל בני העולם [מצודת דוד]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזהו קול של דין וגבורה המכוון כלפי האויבים. ה' משמיע את קולו העז כדי להכות באויבים המשעבדים את ישראל ולכלותם, אלא אם כן יבחרו לשוב אליו בתשובה [רד"ק, מאירי, אלשיך].