הבטחה אלוהית מהדהדת העוסקת בקצוות תבל, במעמקים, ובגורלם הסופי של ישראל ואויביהם. המילה אָמַר מבטאת גזירה אלוהית מוחלטת [אבן עזרא], המבטיחה פעולה כפולה של השבה מאזור הבָּשָׁן, שהוא חבל ארץ בגלעד [רד"ק], וכן מִמְּצֻלוֹת יָם, כלומר מן המקומות העמוקים ביותר בים [מצודת ציון].
מחלוקת יסודית קיימת בין הפרשנים בשאלה את מי בדיוק מבטיח ה' להשיב. גישה מרכזית אחת גורסת כי ההבטחה מופנית לעם ישראל. ה' מבטיח להשיב את הגולים לארץ ישראל מבין האומות החזקות ומאיי הים [רש"י, מצודת דוד]. אזכור הבשן ומצולות הים משמש כאן כמשל לקצוות הארץ הרחוקים והנידחים ביותר [מאירי], וההבטחה כוללת גם את החזרתם של אלו שתעו והרחיקו ללכת מן הדרך [ביאור שטיינזלץ]. ביטוי מצמרר ומרגש לתפיסה זו מופיע בסיפור התלמודי על מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, והעדיפו לקפוץ אל מותם בלב ים כדי להינצל מן החטא. הם שאבו את כוחם מפסוק זה, שנדרש כהבטחה אלוהית להעניק חיי עולם הבא גם למי שטובע במצולות הים או נטרף מבין שיני האריה [תורה תמימה].
לעומת זאת, שורה של פרשנים מבינים את הפסוק כגזירת כליה ואובדן על אויבי ישראל. לפי גישה זו, האויב שפולש לארץ ישראל "ישוב" לביתו בדיוק כפי שאדם שטובע במצולות הים ישוב לחיים, כלומר הוא יושמד לחלוטין ולא יחזור לעולם [אבן עזרא]. תבוסה זו מושווית לטביעת המצרים בים סוף [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מכוון ספציפית למפלת מחנה מלך אשור, שתחילת פלישתו הייתה באזור הבשן [רד"ק]. ה' יבריח את פליטי האויב אל מחוץ לגבולות הארץ, הן מאזור הבשן והן מאזור ים המלח, וישיב אותם אל ארצם שבה שולט המוות [מלבי"ם].
נדבך נוסף ועמוק של עשיית דין באויבים מתייחס לאחרית הימים. הפסוק מהווה הבטחה לכך שה' לא יוותר לאלו שהרעו לישראל במהלך הגלויות. לעתיד לבוא, ה' ישיב את כל צוררי ישראל, אפילו את אלו ששקעו ומתו, ויחזיר אותם לעולם הזה בגלגול או בתחייה כדי להעמידם ליום הדין ולהיפרע מהם [אלשיך].