קרה לכם פעם שמישהו עשה למענכם משהו כל כך טוב ומרגש, עד שממש לא ידעתם איך להודות לו? זה בדיוק מה שמרגישה רות כשהיא עומדת מול בועז. אחרי שהוא מתנהג אליה בכזאת נדיבות, היא מביעה בפניו תודה עמוקה. היא אומרת לו אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי. מצד אחד היא מודה לו על כך שמצאה חן בעיניו והוא עזר לה, ומצד שני היא מתפללת ומבקשת שגם בעתיד הוא ימשיך להתייחס אליה בטוב לב.
רות מסבירה לבועז למה היא כל כך אסירת תודה ואומרת כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ. בועז ניחם ועודד אותה בשתי דרכים. קודם כל, הוא דאג לה לאוכל ולמקום בטוח בשדה, מה שהרגיע את הצער והדאגות שלה. אבל יותר מזה, הוא דיבר אליה מכל הלב. הוא לא אמר לה סתם מילים כדי לצאת ידי חובה, אלא דיבר אליה בכבוד רב, ממש כאילו היא שווה לשאר העובדות שלו, והבטיח לה שתקבל שכר טוב מאת ה' על כל המעשים הטובים שעשתה.
מתוך ענווה עצומה, רות מסיימת ואומרת וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶךָ. היא בעצם אומרת לבועז שהיא מרגישה שהיא אפילו לא ראויה להיות במדרגה של אחת מהמשרתות הפשוטות שלו. היא רואה את עצמה כאישה זרה ופשוטה, וכל כך מופתעת ומתרגשת מכך שבועז בחר להתייחס אליה בכזה כבוד ובכזאת חמימות.