קרה לכם פעם שחזרתם הביתה עם חדשות ממש משמחות ופשוט לא יכולתם לחכות כדי לספר אותן? זה בדיוק מה שמרגישה רות כשהיא חוזרת לנעמי מהשדה. אחרי שנעמי מתרגשת ושמחה לשמוע על הטוב שבועז עשה, רות ממשיכה לשתף בעוד דברים נפלאים שהוא אמר לה.
רות מספרת לנעמי: גַּם כִּי־אָמַר אֵלַי, כלומר, בועז לא רק נתן לי אוכל, אלא הוא גם אמר לי להישאר קרובה אל השומרים שלו, והציע: עִם־הַנְּעָרִים אֲשֶׁר־לִי תִּדְבָּקִין. בועז ידע שהשומרים שלו הם אנשים טובים שאפשר לסמוך עליהם, והוא רצה שהם יגנו עליה בזמן שהיא אוספת שיבולים. הדבר הכי משמח הוא שבועז לא נתן לה רשות לבוא רק ליום אחד, אלא אמר לה להישאר איתם עַד אִם־כִּלּוּ אֵת כָּל־הַקָּצִיר, כלומר עד שיסיימו לאסוף את כל התבואה מהשדה, תקופה שלוקחת כמה חודשים.
התורה מזכירה לנו כאן שרות היא הַמּוֹאֲבִיָּה, כדי להראות לנו כמה החסד של בועז היה מיוחד. למרות שרות הגיעה מארץ אחרת והייתה זרה, בועז דאג לה, הפקיד אותה בידיים טובות ונתן לה להרגיש בטוחה ומוגנת לאורך כל העונה.