קרה לכם פעם שעשיתם טעות, למרות שראיתם מישהו אחר עושה את אותה טעות בדיוק וידעתם מה יקרה? דניאל פונה אל המלך בלשאצר ומוכיח אותו בדיוק על הדבר הזה. הוא אומר לו ואנתה, שזה בעברית פשוטה ואתה, בְּרֵהּ, כלומר הבן והצאצא של נבוכדנצר. דניאל מסביר לבלשאצר שהאשמה הגדולה שלו היא שהוא הכיר היטב את ההיסטוריה של המשפחה שלו, אבל בחר להתעלם ממנה.
דניאל אומר למלך לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ כׇּל־קֳבֵל דִּי כׇל־דְּנָה יְדַעְתָּ. המשמעות היא שבלשאצר לא היה עניו, כׇּל־קֳבֵל דִּי, שזה אומר אף על פי, שהוא ידע הכל. בלשאצר ידע שאביו נענש עד שלמד להכיר בגדולת ה', אבל במקום ללמוד את הלקח, הוא בחר להתמלא בגאווה. הוא התנהג כאילו הוא ניצח את ה', זלזל בכלים הקדושים של בית המקדש, ובחר לשבח פסלים של כסף וזהב במקום להודות לה' שנותן לו חיים.
אולי תשאלו את עצמכם למה בלשאצר נענש כל כך בחומרה לעומת מלכים אחרים מאומות העולם שגם עשו דברים רעים. התשובה היא שמלכים אחרים חטאו כי הם פשוט לא הכירו את ה', אבל בלשאצר ידע את האמת ולכן האשמה שלו גדולה יותר. בנוסף, המלכות של בבל לא הפכה לחזקה מעצמה, אלא הגיעה כמתנה מיוחדת שה' נתן לאביו. בגלל שהם קיבלו מתנה כזו, ה' משגיח עליהם ושופט אותם בצורה קפדנית יותר. בלשאצר היה צריך להבין שכשם שה' שפט את אביו, כך הוא ישפוט גם אותו.