יצא לכם פעם לעמוד מול אדם חשוב מאוד ולהיות צריכים לבשר לו בשורה לא נעימה בכלל? זה בדיוק המצב של דניאל. הוא עומד מול המלך בלשאצר כדי לפתור לו את החידה של הכתובת המסתורית שהופיעה על הקיר. אבל במקום לגשת מיד לפתרון, דניאל עוצר ומתחיל לספר למלך על ההיסטוריה של אבא שלו, נבוכדנצר.
דניאל פותח במילים אַנְתְּ מַלְכָּא, שפירושן אתה המלך. זו דרך מנומסת למשוך את תשומת הלב של המלך ולחלוק לו כבוד לפני שהוא שומע דברים קשים, אבל יש כאן גם מסר חשוב. דניאל רוצה להזכיר לבלשאצר שהכוח שלו לא מגיע מעצמו, אלא רק בזכות העובדה שה' נתן את השלטון לאבא שלו. דניאל יודע שבלשאצר עלול לכעוס על העונש שהוא עומד לקבל בגלל שהשתמש בכלים הקדושים של בית המקדש. המלך אולי ינסה לתרץ ולהגיד שאבא שלו עשה דברים חמורים הרבה יותר לבית המקדש ולא נענש מיד. לכן, דניאל מזכיר את ההיסטוריה כדי להרוס מראש את התירוצים של המלך ולהראות לו שה' משגיח על הכול ועושה משפט צדק.
כדי להראות עד כמה הכול מגיע מה', דניאל מפרט את כל מה שה' נתן לנבוכדנצר שלב אחרי שלב. בהתחלה ה' נתן לו את המַלְכוּתָא, שזו המלכות עצמה כשרק התחיל לשלוט. אחר כך ה' נתן לו וּרְבוּתָא, שזו הגדולה והכוח להתרחב ולכבוש עוד עמים. ולבסוף, ה' העניק לו וִיקָרָא וְהַדְרָא, שזה הכבוד וההדר הגדול שקיבל אחרי שכבר הפך לשליט חזק ומפורסם בכל העולם.