שעת המבחן של גדולי המוחות באימפריה הבבלית מגיעה, אך הם ניצבים חסרי אונים מול מסר שמימי מסתורי. בעקבות הבטחותיו המפליגות של המלך למתנות ולעושר רב, מתקבצים ובאים יחד כל חכמי הממלכה [אלשיך]. הכתוב מציין כי אֱדַיִן עָלִּין, כלומר אז הם נכנסים [רש"י], כאשר המילה נכתבת עם אות למד כפולה אך נקראת בלמד אחת [מנחת שי].
למרות התייצבותם המלאה, החכמים נכשלים לחלוטין בשתי משימות: הם אינם מצליחים לקרוא את הכתב, וממילא אינם יכולים להסביר את וּפִשְׁרֵהּ למלך, מילה הנכתבת באות אלף בסופה אך נקראת באות הא [מנחת שי].
הפרשנים עומדים על הכפילות שבתיאור חוסר היכולת לקרוא את הכתב וגם לפתור אותו, שהרי לכאורה ברור שאם אינם יודעים לקרוא, לא יוכלו להודיע את הפתרון [מצודת דוד]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהחכמים פשוט לא יכלו לקרוא את הכתב או להבין את משמעותו [ביאור שטיינזלץ, יוסף אבן יחיא]. עם זאת, יש המעמיקים במשמעות הכישלון הכפול. מצד אחד, מודגשת קריסת כלל המערכות המיסטיות של חכמי בבל. לעיתים אדם מסוגל לקרוא טקסט גם אם אינו מבין את פשרו, ולעיתים, גם ללא יכולת קריאה, קוסמים ואצטגנינים יכולים לחזות את העתיד להתרחש על פי חוכמת הכוכבים. במקרה זה, חכמי המלך נכשלו בשני המישורים גם יחד [מלבי"ם].
מנגד, יש המסבירים כי החכמים דווקא הצליחו לזהות את האותיות ולקרוא אותן כרצף סתום של מילים חסרות משמעות, אך הם לא השכילו להבין את שיטת הקריאה הנכונה, שהייתה מלמעלה למטה. כלומר, הם לא הצליחו לקרוא את הכתב באופן כזה שיוביל לפתרון הגיוני [אלשיך].
כישלון קולקטיבי זה לא היה מקרי, אלא מהלך שכוון מאת ה'. המטרה הייתה לרומם את קרנו של דניאל ולהגדיל את יוקרתו לקראת חילופי השלטון הקרבים, כדי שיהיה גדול ומוערך בעיני דריוש שעתיד למלוך. אירוע זה גם סוגר מעגל היסטורי מתקופת נבוכדנצר: הילדים היהודים שנלקחו במקור כדי לשמח את המלך בחוכמתם, הפכו בסופו של דבר לאלו שמבשרים למלכי בבל את נבואות הזעם והפורענות שנגזרו עליהם [אלשיך].