רגע האמת של מלך בבל מגיע כאשר הכתובת המסתורית על הקיר מפוענחת לבסוף. המסר האלוהי חושף את הדיוק המוחלט של המשפט בשמים ואת קצה המיידי של תקופת שלטון אדירה.
בתחילת דבריו מבהיר דניאל כי דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא, כלומר, זהו פתרון הדבר ופירושו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הוא ניגש לפענח את המילה הראשונה שהופיעה בכתובת, מְנֵא, ומסביר כי משמעותה היא שה' מנה וספר את ימי מלכותו של המלך [רש"י, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מתייחסים לכפילות המילה "מנא" כפי שהופיעה במקור על הקיר ("מנא מנא"). גישה אחת מסבירה כי החזרה על המילה נועדה להדגיש שהספירה האלוהית נעשתה בדקדוק רב ובדיוק מוחלט [מצודת דוד]. מנגד, יש המזהים בכפילות זו רמז לעיקרון של מידה כנגד מידה: המילה הראשונה מכוונת לספירה המוטעית שערך המלך עצמו, שחישב וטעה לגבי מועד סיום שבעים שנות גלות בבל. לעומתו, המילה השנייה מייצגת את הספירה המדויקת של ה', אשר מנה את שנות שלטונו האישי של המלך [אלשיך].
המילה וְהַשְׁלְמַהּ חותמת את גזר הדין ומורה כי ה' חישב את הקץ של שושלת המלוכה ומצא כי היא כבר הושלמה ותמה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. אין מדובר בעונש זמני שבו המלך יסולק וישוב לאחר מכן לכסאו, אלא בהכרזה כי זוהי שנתו האחרונה בהחלט [אלשיך].
החלטה זו של ה' להביא את הקץ דווקא בעיתוי זה, נושאת מסר אמוני חד. בניגוד לאלילים העיוורים והחירשים שהמלך שיבח באותו לילה, הכתובת מוכיחה כי ה' רואה, שומע ויודע כל מעשה לאלתר, ומשלח את גזר דינו באופן ישיר כדי להראות שאין שום ממש באלילים. העובדה שהמלך נענש ומומת לבדו כבר עתה, עוד בטרם תמה תקופת שלטונה הכללית של אימפריית בבל, נובעת מכך שרעתו וחטאיו חצו כל גבול אפשרי, ולכן הוא נכרת באופן אישי ומיידי מתוך עמו [אלשיך].