שיא פתרון הכתובת המסתורית על הקיר חושף את נפילתה המיידית של האימפריה הבבלית והעברת השלטון למעצמות עולמיות חדשות. פענוח המסר נשען על תחכום לשוני ומשמעות כפולה הטמונה במילה אחת.
המילה פְּרֵס (הנגזרת מהמילה ברבים "ופרסין" שהופיעה על הקיר) טומנת בחובה כפל משמעות. ראשית, משמעותה היא שבירה וחלוקה, בדומה לפריסת לחם [מצודת ציון]. המסר הוא כי פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ משמעותה שמלכות בבל נשברת ומתרסקת לחלוטין [רש"י, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. שנית, המילה רומזת במפורש לשמה של אומת פרס, שעתידה לרשת את האימפריה המפורקת. רוב הפרשנים מסכימים כי השימוש המקורי בלשון רבים ("ופרסין") נועד להכיל את שתי המשמעויות הללו יחד: פריסת ושבירת המלכות, ונתינתה לפרס.
מעבר לכך, הפרשנים מדייקים בתוספת האות וי"ו המופיעה בכתובת המקורית. אות זו אינה מקרית, והיא באה לרמוז על אומת מדי, כך שהמלכות ניתנת לְמָדַי וּפָרָס גם יחד, כאילו היו לאחדים [מצודת דוד]. גישה נוספת רואה באות וי"ו רמז לסדר כרונולוגי: אומה אחרת תקדים את פרס. מדי תהיה הראשונה לשלוט, ואחריה תבוא פרס ותשלים את המהלך [אלשיך]. היבט זה מתיישב עם ידיעתו הנבואית של דניאל, שחזה כי דריוש המדי ימלוך תחילה למשך שנה אחת בלבד, ולאחריו יירש אותו חתנו, כורש הפרסי, כך שהשלטון יישאר לבסוף בידי פרס [מלבי"ם].
המשמעות האישית עבור המלך בלשאצר היא ששנות חייו נגדעות באחת ומועברות לידי הכובשים, בעוד שאר אזרחי הממלכה ימשיכו לחיות תחת השלטון החדש עד לתום שבעים שנות הגלות [מלבי"ם, אלשיך]. נפילה זו חותמת את נבואת חלום הצלם של נבוכדנצר, שבה נרמז כי שלטון בבל ניתן רק לו ולזרעו אחריו, ועם תום השושלת תעבור ההגמוניה לאומה זרה [אלשיך].
התגשמות הנבואה הייתה מיידית ודרמטית. מסורת חז"ל מספרת כי אחד מסריסי המלך, ששימש כשומר ראשו, שמע את פתרונו הנחרץ של דניאל והבין כי גורל המלך נחתם. בו במקום הוא התנקש בחייו של בלשאצר, כרת את ראשו והבריח אותו אל מחוץ לעיר לידיהם של כורש ודריוש שצרו על בבל. המעשה הפיח רוח לחימה במחנה הצרים, והוביל ללכידתה המהירה של העיר [חומת אנך].