למרות היותו שיכור ומפוחד, המלך בלשאצר מתרשם עמוקות מדבריו של החכם היהודי [ביאור שטיינזלץ]. נבואתו של דניאל חודרת לאוזניו של המלך, והוא מודה באמיתות הדברים [יוסף אבן יחיא]. בעקבות זאת, הוא מקיים את הבטחתו ומצווה להעניק לדניאל את סממני השלטון והכבוד המלכותיים: אַרְגְּוָנָא, שהוא מלבוש ארגמן, הַמְנִיכָא דִי־דַהֲבָא, שהוא רביד של זהב שענדו על צווארו, וכן שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא, כלומר הכרזה רשמית על כך שדניאל יהיה מושל על שליש מהממלכה.
הענקת הפרס המיידית, למרות בשורת החורבן הקשה, מוסברת בכך שבלשאצר סבר בטעות כי נבואתו של דניאל עתידה להתגשם רק בעתיד הרחוק ולימים רבים. אולם הגזירה התקיימה באופן מיידי. עוד באותו הלילה נרצח בלשאצר על ידי סריסיו, אשר מיהרו להודיע על כך לצבא מדי ופרס. הללו נכנסו לעיר, ואנשי בבל קיבלו על עצמם מיד את שלטונו של דריוש המלך [מלבי"ם].