בליבה של משתה מלכותי סוער ושמח, מתחולל שבר פתאומי המשתק את המלך מאימה. האירוע העל־טבעי מכה בו בעוצמה, וגורם לקריסה מוחלטת של מערכות גופו ונפשו כאחד, תוך אובדן מוחלט של צלם המלכות.
הפרשנים מסכימים כי המילים זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי מתארות כיצד תוארו, זוהרו ואור פניו של המלך השתנו לרעה. באופן טבעי, שתיית יין משמחת ומאירה את הפנים, אך לנוכח החיזיון המבהיל, חלף עבר לא רק הזוהר שהקנה לו היין, אלא גם הודו המלכותי הטבעי, ופניו השחירו כשולי קדרה [אלשיך]. שינוי פיזי קיצוני זה, שבו פניו שינו את צבעם, הוכיח למלך כי המראה אינו דמיון שווא, אלא התרחשות אמתית [מלבי"ם].
הקריסה הפיזית לוותה במשבר פסיכולוגי עמוק, כמתואר במילים וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ – מחשבותיו הבהילו אותו. בדרך כלל, אדם שנבהל מחיזיון פתאומי מנסה להרגיע את עצמו במחשבות חיוביות ובניסיון לשכנע את עצמו כי אולי מדובר בבשורת שלום. אולם, חתת ה' נפלה על המלך, ומחשבותיו, שבהן קיווה למצוא מנוח, הפכו בעוכריו. הן העצימו את החרדה ולא הותירו לו כל פתח של תקווה [אלשיך], שכן הוא הבין מיד בתוך תוכו כי מדובר בסימן מבשר רעות [מלבי"ם].
עוצמת הפחד הובילה לאובדן שליטה גופני מוחלט: וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן. הפרשנים מסבירים כי חגורת מותניו נפתחה והותרה, מה שמסמל אובדן יציבות וחולשה עמוקה [שטיינזלץ], עד כדי כך שמעיו התרוקנו מרוב יראה [רש"י]. יש שרואים בתיאור התרת קשרי העצמות ביטוי של גוזמה והפלגה שנועד להמחיש את גודל החרדה [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי אזור חלציו נפתח מעצמו, אירוע שנחשב בקרב העמים הקדומים לאות ולסימן רע במיוחד [מלבי"ם].
לבסוף, הפסוק מתאר את רעידת הגוף הבלתי נשלטת: וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן. ברכיו דפקו והקישו זו לזו מרוב חרדה ורעדה. המילה נָקְשָׁן מבטאת הכאה חזקה [מצודת ציון], ויש שהמשילו בדרך ציורית את השקת הברכיים זו לזו לדמות אישה המשיקה ונושקת לאחותה [אבן עזרא].