בעיצומו של משתה בו מחוללים כלי המקדש, מופיעה לפתע תגובה אלוהית מצמררת ועל-טבעית. ההתערבות אינה ממתינה, אלא מתרחשת בַּהּ־שַׁעֲתָה – באותה שעה ממש. תגובה מיידית זו נועדה להמחיש למלך בלשאצר כי ה' משגיח על מעשיו בזמן אמת ואינו מעכב את תגובתו לחילול הקודש [אלשיך].
מן השמים נְפַקָה אֶצְבְּעָן דִּי יַד־אֱנָשׁ – יצאו אצבעות של יד אדם [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. יש המזהים את דמות ה"אדם" הזו עם המלאך גבריאל, המכונה במקרא "האיש גבריאל" [חומת אנך]. האצבעות הללו הופיעו כהתרסה כנגד אלילי המלך: אם האלילים כה חזקים, מדוע אינם יכולים להציל אותו מפני חתיכת יד כותבת? [אלשיך].
האצבעות הופיעו וכתבו לׇקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל־גִּירָא דִּי־כְתַל הֵיכְלָא – אל מול המנורה הגדולה, על גבי טיח הסיד של כותל ההיכל [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא]. בחירת המיקום אינה מקרית ונושאת משמעויות רבות. מבחינה מעשית, הכתיבה התבצעה במקום גבוה שאין יד אדם מגעת אליו, ומול מקור אור חזק שאינו מותיר צללים מתעים. תנאים אלו הוכיחו לכל הנוכחים כי לא מדובר באשליה, בתעתוע ראייה או בתכסיס של אחד משרי המלך כדי להפחידו [מלבי"ם].
מבחינה סמלית, המנורה הדולקת רומזת למלך כי כשם שניתן לכבות נר ברוח קלה, כך ה' יכול לכבות ולהחריב ממלכה אדירה כהרף עין. בנוסף, העובדה שהכתובת מופיעה דווקא על כותל היכלו של המלך, מהווה מידה כנגד מידה: המלך השתמש בגאווה בכלי היכל ה' בירושלים, ובתגובה ה' חורץ את דינו על קירות היכלו שלו [אלשיך].
הכתוב מציין כי וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָא דִּי כָתְבָה – המלך ראה את כף היד או את חתיכת היד הכותבת [מצודת דוד, אבן עזרא]. הפרשנים עומדים על כך שהמלך נתקף בחרדה עמוקה עוד בטרם פוענחה הכתובת, ומציעים מספר הסברים לבהלתו. גישה אחת מצביעה על פער על-טבעי בראייה: בעוד שכל השרים ראו רק אצבעות כותבות, המלך לבדו ראה את כל כף היד, דבר שהוכיח לו כי מדובר בנס ייחודי שהתגלה לו באופן שונה [מלבי"ם]. גישה אחרת מרחיבה וטוענת כי איש מהנוכחים לא ראה את היד עצמה, אלא רק את האותיות הנחקקות בקיר. המלך היה היחיד שראה את היד, ומכך הבין מיד שהמסר מכוון אישית אליו [אלשיך].
עצם הופעתה של יד קטועה ללא גוף, הפועלת באולם מלא באלפי אנשים, הבהירה למלך כי לא מדובר בשדים או ברוחות – הנמנעים מלהופיע בהמון רב – ובוודאי שלא בכוחם של אליליו. הוא הבין כי זוהי ידו של אלוהי ישראל שאותו חירף זה עתה. יתרה מכך, המראה של יד חתוכה וחסרה רמז לו על גזירה קשה של חיתוך וחלוקת מלכותו, ולכן אחזה אותו פלצות עוד בטרם ידע מה בדיוק נכתב על הקיר [אלשיך].