דניאל, פרק ה׳, פסוק ה׳

באותה שעה ממש, בַּהּ־שַׁעֲתָה, הגיב ה' לחילול כלי המקדש והראה כי הוא משגיח על המעשים בזמן אמת. מן השמים יצאו אצבעות של אדם, נְפַקָה אֶצְבְּעָן דִּי יַד־אֱנָשׁ, וְכָתְבָן לׇקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל־גִּירָא דִּי־כְתַל הֵיכְלָא, כלומר כתבו מול המנורה הגדולה על גבי טיח הסיד של כותל ההיכל. מיקום מואר וגבוה זה הוכיח לכולם שאין מדובר באשליה, וסימל ענישה של מידה כנגד מידה על כך שהמלך חילל את כלי היכל ה'. בעוד שהנוכחים ראו רק את האצבעות או האותיות, המלך לבדו ראה את כף היד או את חתיכת היד הכותבת, וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָא דִּי כָתְבָה. מראה היד הקטועה הבהיר לו כי זהו מסר אישי מה' המרמז על חיתוך מלכותו, והוא נתקף חרדה עמוקה עוד בטרם פוענחה הכתובת.