דניאל, פרק ה׳, פסוק א׳

בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא, נכדו של נבוכדנצר, עֲבַד לְחֶם רַב, כלומר ערך סעודה גדולה, כדי לחגוג ניצחון צבאי ואת אשלייתו כי שרד את הזמן שניבא ה' לנפילת בבל. המשתה נערך לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף, הם אלף שריו הגדולים, וכדי להפגין כלפיהם אהבה חרג המלך מגינוני ההפרדה המלכותיים וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה – ישב ושתה יין בנוכחותם, ויש מפרשים שאף שתה כוס מלאה כנגד כל אחד מהם. ציון שתיית היין נועד להדגיש שלמרות הכמות העצומה, דעתו של המלך נותרה צלולה לחלוטין. כך מתברר שמעשי המרד והזלזול בה' שיעשה בהמשך הסעודה לא נבעו משכרות, אלא מגאווה מחושבת ומדעה מיושבת.