המלך בלשאצר פונה אל דניאל ומציב בפניו אתגר גורלי, המלווה בהבטחה לתגמול חסר תקדים. בדבריו, המלך פורש את המוניטין שיצא לדניאל, ומפרט את התנאים לזכייה בפרס המלכותי.
הפרשנים מסכימים כי הכתוב פותח בהכרה ביכולותיו של דניאל. המילה תִכּוּל משמעותה שדניאל יכול ומסוגל [רש"י], והביטוי פִּשְׁרִין לְמִפְשַׁר וְקִטְרִין לְמִשְׁרֵא מתאר את כשרונו לפתור פתרונות ולהתיר דברים קשורים, סתומים וחידתיים [מצודת דוד, אבן יחיא, שטיינזלץ]. בתמורה להצלחה, מובטח לדניאל שכר רב: אַרְגְּוָנָא, כלומר לבוש ארגמן יוקרתי, וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא, שהוא רביד או שרשרת זהב על צווארו, וההבטחה וְתַלְתָּא בְמַלְכוּתָא תִּשְׁלַט, שמשמעותה למשול כשר השלישי בחשיבותו בממלכה [מצודת דוד, שטיינזלץ].
דרישת המלך מדניאל מורכבת משני שלבים: כְּתָבָא לְמִקְרֵא וכן וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעוּתַנִי. כלומר, עליו גם לקרוא את הכתב הסתום וגם להוסיף ולהודיע את פתרונו [מצודת דוד]. הדרישה הכפולה הזו אינה מקרית. המלך פועל מתוך חשש וערמומיות, שכן הוא דואג שמא דניאל יתחמק ויבקש מחכמי המלך להקריא לו את הכתב, בעוד הוא עצמו רק יספק את הפתרון. כדי למנוע זאת, בלשאצר מזכיר שוב את השמועה על חכמתו של דניאל, ובכך מציב לו מבחן: אם אכן חכם אתה כפי ששמעתי, הוכח זאת על ידי כך שתבצע את המלאכה כולה לבדך, גם הקריאה וגם הפתרון [אלשיך].
יתרה מכך, פנייתו של המלך מדגישה כי המוניטין של דניאל גדול אף יותר מהמשימה הנוכחית. ההבטחה למתנות הרבות ולשלטון אינה נובעת רק מהצורך הנואש של המלך לדעת מה צופן לו העתיד, אלא היא בבחינת הוקרה על עצם יכולתו וחכמתו העצומה של דניאל, הראויה לתגמול מלכותי כה נרחב [אלשיך].