דברי המלכה בפסוק מציגים המלצה נחרצת על כישוריו הייחודיים של דניאל, תוך הדגשה כי חכמתו היא פנימית, מהותית, ואינה נובעת מהשפעות זרות. הפרשנים מבארים תחילה את מילות הפסוק: המילה כָּל־קֳבֵל משמעותה מאחר ש, בעבור אשר או כלפי אשר [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הביטוי וְאַחֲוָיַת אֲחִידָן מכוון ליכולתו בהגדת חידות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], ואילו וּמְשָׁרֵא קִטְרִין מתאר את כוחו בהתרת קשרים, פתרון דברים סתומים ותסבוכות [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המילה כְּעַן פירושה עתה [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי דניאל ניחן ברוח אלוהית יתרה, בשכל ובדעת המאפשרים לו לפתור חלומות ולגלות סודות [יוסף אבן יחיא]. לא מדובר רק בחכמה כללית, אלא ברוח מיוחדת שניתנה לו מאת ה׳ במטרה מובהקת לפתור תעלומות ודברים נעלמים, ולכן הפך לגדול החרטומים והאשפים [מלבי"ם]. המלכה מציעה לקרוא לו מתוך תקווה שאולי יבשר טובות, ואף אם הפתרון צופן רעה – הדבר יאפשר למלך לדעת מכך ולהיזהר [מצודת דוד].
סוגיה מרכזית שנידונה בפסוק היא כפילות שמותיו של דניאל וקריאת המלכה: כְּעַן דָּנִיֵּאל יִתְקְרֵי. מדוע נקרא שמו בלטשאצר מלכתחילה, ומדוע עתה יש לחזור לשמו המקורי? הגישה המרכזית היא שדווקא בשל חכמתו העצומה והמוכחת של דניאל, הסכים נבוכדנצר לכבדו ולקרוא לו על שם אלוהיו [מצודת דוד, אלשיך].
לגבי הדרישה לקרוא לו כעת בשם דניאל, מציגים הפרשנים כמה כיווני חשיבה. כיוון אחד מסביר זאת מסיבה פוליטית ומעשית: מאחר שכעת המלך המכהן הוא בלשאצר, אין זה מן הראוי שאדם אחר יישא את שם הכבוד של המלך, ולכן הוא חייב להיקרא דניאל [מלבי"ם]. לעומת זאת, כיוון אחר מציג מניע פסיכולוגי ותאולוגי: יש לקרוא לו דניאל כדי שהוא עצמו לא יחשוב בטעות שמייחסים את כוחו לאלוהי בבל. בנוסף, המלכה מבקשת להקדים תרופה למכה ולהרגיע את המלך, שמא יחשוב שחכמתו של דניאל נבעה מהשפע של השם האלילי "בלטשאצר", וכעת כשחוזרים לשמו המקורי כוחו יפחת. לכן היא מדגישה כי כל חכמתו הייחודית הייתה קיימת בו בעודו נקרא דניאל – וזו בדיוק הייתה הסיבה שבגללה שונה שמו. מכאן שגם עתה, כשייקרא בשמו המקורי, כוחו לא נגרע והוא מסוגל להגיד את הפתרון באותה הצלחה כבעבר [אלשיך].