הופעת היד המסתורית אינה התרחשות מקרית, אלא תגובה שמימית ישירה למעשיו של המלך. הפרשנים מסכימים כי המילה בֵּאדַיִן משמעותה אז, לכן או בעבור זה, כלומר הופעת היד היא תוצאה ברורה של האירועים שקדמו לה. המילים מִן־קֳדָמוֹהִי מוסברות כפעולה שנעשתה מלפני ה' [ביאור שטיינזלץ], אשר ממנו שְׁלִיחַ פַּסָּא דִי־יְדָא, כלומר נשלחה כף של יד. אותה כף יד היא שביצעה את הפעולה וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים, שפירושה כי הכתב הזה נכתב ונחקק [רש"י, מצודת ציון].
מעבר לתרגום המילולי, ישנה משמעות עמוקה לתזמון שבו נשלחה היד. הופעת היד והכתב מבטאת הכרעה של בית דין של מעלה בין שני חשבונות זמן היסטוריים מנוגדים [מלבי"ם]. מצד אחד, הגיע לסיומו מניין שבעים השנים שנקצבו מראש לשלטונה של מלכות בבל. מנגד, עמד מניין שנות חייו של בלשאצר, שכן נביאי ישראל חזו שהעמים יעבדו את מלך בבל, את בנו ואת בן בנו. לו היו לבלשאצר, שהוא בן הבן, זכויות המצדיקות את המשך חייו, המלכות הייתה ראויה להמשיך ולהתקיים בידיו. מכיוון שגורל הממלכה היה שקול על כפות המאזניים בין הזמן הכללי שהוקצב לאימפריה לבין זכות הקיום האישית של המלך, נשלחה כף היד מאת ה' כדי להכריע את הדין ולחתום את גורל המלכות בכתב.