בהלה גדולה אוחזת במלך אל מול הכתובת המסתורית, והוא ממהר להציע הבטחות מופלגות למי שיצליח לפענח את סודה. כאשר קָרֵא מַלְכָּא בְּחַיִל, המלך צועק בכוח, בקול רם ובאופן אישי [רש"י, מצודת דוד]. הוא אינו ממתין לשלוח כרוז רשמי ברחבי העיר, שכן הוא נבהל ונחפז מאוד לְהֶעָלָה, כלומר להכניס את חכמי בבל, הבקיאים בפתרון חלומות וסודות [שטיינזלץ, אלשיך].
המלך מכריז כי כל מי שיצליח לקרוא את כְּתָבָה דְנָה, מכתב זה, ולהגיד את פתרונו, יזכה לתגמול עצום. ניכר כי המלך הבין שמדובר בכתב עליון ופלאי שקשה מאוד לפענחו. לכן, בניגוד לנבוכדנצר שאִים במוות על חכמיו כשלא ידעו לפתור את חלומו, בלשאצר בוחר בדרך של פיתוי והבטחת פרסים [מלבי"ם]. הבטחות אלו, שנאמרו מפי המלך השיכור [שטיינזלץ], נועדו גם כדי שהשמועה על העושר המובטח תתפשט במהירות מפה לאוזן, וכך ימהרו כל חכמי בבל להגיע מעצמם [אלשיך].
הפרס המובטח מורכב משלושה אותות כבוד מלכותיים: ראשית, הפותר אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ, יולבש בבגד העשוי מארגמן, שהוא צבע חשוב ויוקרתי [מצודת ציון]. לבישת בגד כזה נחשבה לכבוד מלכים, והייתה שמורה לפרתמים, האצילים, ולשרים המקורבים ביותר למלך בלבד [רש"י, מלבי"ם, שטיינזלץ]. שנית, יונח על צווארו וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא, רביד ענק ותכשיט העשוי מטבעות זהב [אבן עזרא, מצודת ציון]. לבסוף, מובטח לו כי וְתַלְתִּי בְמַלְכוּתָא יִשְׁלַט. רוב הפרשנים מסבירים שהכוונה היא שיקבל שלטון על שליש מהממלכה [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד]. עם זאת, יש המפרשים שהכוונה היא למינוי לתפקיד בכיר, כך שהפותר יהיה השלישי בדרגתו למלך, או אחד משלושת השרים העליונים ביותר במלכות [מלבי"ם, שטיינזלץ].