בעיצומה של חרדה גדולה האוחזת במלך ובשריו, מופיעה דמות נשית בכירה ומשנה את פני הדברים. הופעתה נועדה להרגיע את הבהלה שאחזה בנוכחים ולהציע פתרון מעשי למשבר הבלתי פתור.
זהותה של מַלְכְּתָא (המלכה) מעוררת עניין. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין מדובר באשתו של המלך הנוכחי, אלא במלכה האם הזקנה, אשת נבוכדנצר, שהיא אמו או סבתו של המלך [אבן עזרא, מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, חומת אנך]. היעדרותה מבית המשתה עד לרגע זה מוסברת בכך שהאירוע היה מיועד בעיקרו לגברים [ביאור שטיינזלץ], מתוך כבוד למעמדה כאלמנה [יוסף אבן יחיא, חומת אנך], או משום שבהיותה המלכה המיוחדת והעיקרית היא שהתה בהיכלה הפרטי, בעוד שאר הנשים הפשוטות השתתפו במסיבה [מלבי"ם].
המלכה נכנסת לָקֳבֵל מִלֵּי מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי כלומר, היא באה אל מול ולנוכח דברי החרדה, המהומה והשיח של המלך ושריו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מניע עמוק יותר לכניסתה דווקא בשלב זה נובע מחוכמתה. בתחילה היא נמנעה מלהיכנס ולהציע את דניאל כפותר החלום, מחשש שאם הפתרון יהיה רע, המלך יזעם עליה על שהביאה לו שמועה רעה. אך כאשר שמעה את השרים מספקים פירושים משובשים, וראתה את ייסורי המלך הנובעים מעצם חוסר הוודאות ואי הבנת הכתוב, היא הבינה שעבורו, עצם ידיעת האמת גם אם היא מרה תהווה סוג של הקלה לעומת סבל הבורות. לכן החליטה שזו העת להתערב [אלשיך].
כאשר היא באה לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּת (נכנסה לבית המשתה), היא פותחת בברכת המלכות המסורתית ומרימה את קולה: מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי (המלך לעולם יחיה). מיד לאחר מכן היא מבקשת להסיר את הפחד מליבו ואומרת: אַל יְבַהֲלוּךְ רַעְיוֹנָךְ (אל יבהילו אותך מחשבותיך), וְזִיוָךְ אַל יִשְׁתַּנּוֹ (וזוהר פניך אל ישתנה ויחוור) [מצודת דוד, מלבי"ם]. דברי ההרגעה שלה אינם נאמרים בעלמא, אלא מתוך ביטחון, שכן היא זוכרת את חוכמתו של דניאל מימי קדם ובאה כשבפיה עצה ופתרון ברור למצוקת המלך [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ, חומת אנך].
בנוסף, יש לציין כי בחלק ממילות הפסוק, כגון "עללת" ו"וזיויך", קיימים הבדלים קלים במסורת בין צורת הכתיבה לצורת הקריאה, והן נקראות בפועל "עַלַּת" ו"וְזִיוָךְ" [מנחת שי].