תארו לעצמכם מלך יושב בארמון המפואר שלו, מרגיש שהוא המנצח הגדול ביותר בעולם, ומחליט לערוך משתה ענק כדי שכולם יראו כמה הוא חזק. זה בדיוק מה שהרגיש בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא, מלך בבל. באותו יום הוא ניצח במלחמה גדולה, ולכבוד הניצחון הוא עֲבַד לְחֶם רַב, כלומר הכין סעודה עצומה ומרשימה (בתקופת התנ"ך היו קוראים לכל סעודה גדולה פשוט "לחם").
אבל למלך הייתה סיבה נוספת לחגוג. הוא הכיר את הנבואה שאמרה שמלכות בבל עתידה ליפול, אבל בגלל שראה שהוא עדיין שולט ומנצח, הוא עשה חישוב שגוי. הוא חשב שהזמן של הנבואה כבר עבר ושהוא, כביכול, ניצח את ה'. המשתה נועד להראות גאווה ולזלזל בה'. לסעודה הזו הוא הזמין לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף, אלף מהשרים והמפקדים החשובים ביותר שעזרו לו לנצח במלחמה.
במהלך המשתה, וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה, כלומר המלך ישב ושתה יין יחד עם כל אלף השרים שלו. זה היה דבר מאוד לא רגיל, כי בדרך כלל מלכים היו אוכלים ושותים בחדר פרטי וסגור משלהם, אבל בלשאצר רצה להראות לשרים שלו כבוד מיוחד. למרות שהוא שתה יין, דעתו נשארה צלולה לחלוטין. חשוב לדעת את זה, כי זה מראה לנו שהמעשים הרעים שהוא יעשה בהמשך המשתה נגד ה', לא קרו בטעות בגלל שהוא היה מבולבל מהשתייה, אלא מתוך גאווה גדולה ומחשבה ברורה.