תארו לעצמכם את המלך הכי חזק בעולם מחליט פתאום לכתוב מכתב לכל האנשים בממלכה שלו רק כדי להגיד להם: טעיתי. זה בדיוק מה שעושה נבוכדנצר מלך בבל. אחרי שהוא מבריא וחוזר לשבת על כיסא המלכות שלו, הוא מבין פתאום כמה ה' גדול, ומשנה לגמרי את ההתנהגות שלו מאיש מאוד גאוותן לאדם שמכניע את עצמו לגמרי לפני ה'.
נבוכדנצר משבח את ה' ואומר שכל המעשים שלו הם אמת, ושהמילים אורחתה דין אומרות שכל הדרכים של ה' מבוססות על משפט וצדק. פעם נבוכדנצר חשב שה' פועל בעולם סתם ככה, בלי סדר או סיבה, אבל עכשיו הוא מבין שהשגחת ה' מנווטת הכל בצורה מחושבת ומדויקת. הוא קורא לה' מלך השמיים. בעבר הוא חשב שהמלכות של ה' תלויה בבני האדם שחיים בארץ, אבל עכשיו הוא מבין שהמלכות של ה' היא נצחית ומוחלטת, ולא תלויה באף אדם.
יצא לכם פעם לראות אנשים שמתנהגים בגוה, כלומר בגאווה גדולה, ולשאול את עצמכם למה הם לא נענשים מיד? נבוכדנצר מסביר שה' יכל להשפלה, כלומר ה' בהחלט יכול להשפיל את האנשים הגאוותנים, ויש לו את החשבונות הנסתרים והמדויקים שלו מתי לעשות את זה, גם אם הוא נותן להם עוד זמן בינתיים. ההוכחה הכי טובה לכך היא נבוכדנצר בעצמו, שרצה לעלות לשמיים ולמלוך לנצח, וה' השפיל את הגאווה שלו עד עפר.
בסוף, אפשר לראות כמה ענווה נבוכדנצר למד. כשהוא מציג את עצמו במילים כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר, שפירושן עכשיו אני נבוכדנצר, הוא בכוונה מוריד את התואר מלך. הוא מבין שכאשר הוא עומד לשבח את מלך השמיים, כל הגדולה האנושית שלו לא חשובה בכלל, והוא ניצב לפני ה' בהכנעה כמו אדם רגיל.