קול דרמטי וחזק בוקע בחלום ומצווה על החרבת האילן הגדול, חזון שאת פתרונו המלא והמעשי נגלה בהמשך הסיפור המקראי [אלשיך]. הדמות בחלום קָרֵא בְחַיִל, כלומר מכריזה, צועקת ומרימה את קולה בכוח רב כדי להשמיע את הגזירה [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, יוסף אבן יחיא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הפקודה המרכזית היא גֹּדּוּ אִילָנָא, כרתו וקצצו את העץ, כאשר הפועל "גֹּדּוּ" קרוב במשמעותו לשורש העברי ג.ד.ע המציין כריתה [מצודת ציון]. לאחר מכן באה הפקודה וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי, לחתוך את ענפיו, המכוונת לענפים הגדולים והמרכזיים של האילן [מלבי"ם]. במסורת הקריאה, האות פ' במילה "ענפוהי" נהגית בצורה רפה, בניגוד למילים דומות שבהן היא דגושה [מנחת שי].
באשר להמשך ההרס, אַתַּרוּ עָפְיֵהּ, הפרשנים מסכימים כי הפועל "אַתַּרוּ" מבטא משמעות של הפלה, נשירה והשלכה [מצודת ציון]. עם זאת, קיים גוון שונה בהבנת המילה "עָפְיֵהּ": יש המפרשים שהכוונה היא להשרת העלים והעלווה של העץ [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ], יש המסבירים כי מדובר בהשלכת הענפים עצמם [רש"י], ויש המדייקים שהכוונה לסעיפים הקטנים היוצאים מן הענפים שעליהם גדלים הפירות [מלבי"ם].
בשלב הבא ניתן הציווי וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ, להפיץ ולפזר את פירותיו של האילן לכל עבר, ואף להשחיתם [אבן עזרא].
התוצאה הישירה של חורבן העץ מנוסחת במילים תְּנֻד חֵיוְתָא מִן־תַּחְתּוֹהִי וְצִפְּרַיָּא מִן־עַנְפוֹהִי. הפרשנים מסכימים כי החיות אשר חסו בצל העץ והעופות ששכנו בענפיו יאבדו את מקום מחסיהם, וייאלצו לנוד, לנוע ולברוח משם.