מלך אדיר מושלך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ומאבד את צלם האנוש שלו לטובת קיום חייתי ובסיסי. גזירה קשה זו נועדה לעקור מן השורש את גאוותו של המלך ולהעביר אותו תהליך חינוכי עמוק על טבעה של ההנהגה האלוהית בעולם.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים וּמִן אֲנָשָׁא לָךְ טָרְדִין היא גירוש מוחלט והרחקה מחברת בני האדם [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המלך יגורש ממשכן האנשים, ובמקום זאת וְעִם חֵיוַת בָּרָא מְדֹרָךְ כמשמעו, מקום מגוריו ומשכנו יהיה יחד עם חיות השדה. ההשפלה ממשיכה גם בתזונתו, כאשר עִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן, כלומר יאכילו אותו עשב כפי שמאכילים שוורים ובקר [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא].
תכליתה של השפלה זו היא להביא את המלך להכרה ברורה, עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא. המטרה היא לנפץ את אשליית כוחו העצמי, ולהוכיח לו כי בניגוד למחשבתו שהוא בנה את בבל בכוחו שלו ולמען כבודו ותפארתו, למעשה ה' העליון הוא השולט בממלכות האדם, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ למי שירצה יעניק את השלטון [יוסף אבן יחיא].
משך זמן העונש נקבע לוְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלָךְ, כלומר שבע שנים שיעברו עליו תחת גזירה זו [מצודת דוד]. נשאלת השאלה מדוע נדרש זמן כה רב, והרי המלך יכול היה להודות מיד בשלטון ה', לבקש רחמים ולעצור את העונש. התשובה לכך היא שידיעה והכרה אמיתית אינן נקנות באמירה מן השפה ולחוץ. ה' יודע שגם אם המלך יצהיר מיד על אמונתו וימלא פיו תהילות, ההכרה לא תשתקע בעצמותיו באמת מבלי שיעבור את מלוא חומרת הזעם. שבעת העידנים מכוונים כנגד שבעת כוכבי הלכת הנחשבים במסורת כשופטים ושולטים בגורל האדם. המלך צריך לעבור תחת השפעת כולם כדי לראות שאין לו שום מושיע טבעי או מערכתי, עד שייאלץ לשאת את עיניו לשמיים אל ה' לבדו, ורק אז יגיע לגדר של ידיעה שלמה [אלשיך].
מבחינת קריאת הפסוק ודקדוקו, המילה אֲנָשָׁא מנוקדת באות אל"ף בפתח ולא בסגול. כמו כן, מופיעים בפסוק שני חילופי קרי וכתיב: המילה הכתובה "עליך" נקראת עֲלָךְ, והמילה הכתובה "עליא" נקראת עִלָּאָה [מנחת שי].