דניאל, פרק ד׳, פסוק י״ד

ההכרעות המשמעותיות ביותר בעולמנו אינן אלא השתקפות של החלטות המתקבלות בבית הדין של מעלה, במטרה ללמד את האנושות שיעור בענווה ובאמונה.

החלק הראשון של הפסוק חושף את האופן שבו מתנהלת ההנהגה השמימית. בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וכן וּמֵאמַר קַדִּישִׁין מתארים כיצד הדבר נגזר ויוצא אל הפועל על ידי המלאכים הקדושים, משרתיו של ה' העושים את דינו [אבן עזרא, מצודת דוד]. עם זאת, הפסוק מכנה את הגזרה במילה שְׁאֵלְתָא, שמשמעותה שאלה או בקשה. רוב הפרשנים מסבירים כי הסיבה לכך היא שהמלאכים אינם פועלים על דעת עצמם, אלא נמלכים ושואלים את פיו של ה' בטרם יגזרו את הגזרה [רש"י, מצודת ציון]. יש המצביעים על היררכיה שמימית בתוך תהליך זה, שבה מלאכים גבוהים מבקשים את הגזרה מאת ה', ומלאכים אחרים מוציאים אותה אל הפועל [מלבי"ם].

מטרת הגזרה מוסברת בהמשך הפסוק. המילים עַד־דִּבְרַת מפורשות כ"למען" או "בעבור" [רש"י, מצודת ציון]. כלומר, כל המהלך השמימי נועד דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא – כדי שידעו ויפנימו כל החיים כי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא. הפרשנים מסכימים כי המסר המרכזי כאן הוא שה' העליון הוא השליט הבלעדי על מלכויות בשר ודם השפלות, וּלְמַן־דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ – למי שהוא רק ירצה, הוא יעניק את השלטון.

כדי להמחיש את השליטה המוחלטת הזו, הפסוק מסתיים בהצהרה וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ. ה' מסוגל להקים ולהמליך אדם שפל ופחות ערך, משום שהשלטון אינו תלוי בכוח או בייחוס אנושי, אלא ברצונו של ה' בלבד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, יוסף אבן יחיא]. בראייה היסטורית ועתידית, יש המפרשים כי תכלית זו תגיע לשיאה באחרית הימים, אז יעניק ה' את המלכות בארץ הקדושה לאותו "שפל אנשים", שיחזיק בה לבסוף [מלבי"ם].