איגרתו הפומבית של שליט האימפריה מגיעה לנקודת המפנה הדרמטית שלה. לאחר תיאור החלום המבעית ופתרונו, המציאות טופחת על פניו והגזרה השמימית מתממשת במלואה.
המילים כֹּלָּא מְּטָא משמעותן שהכל בא והגיע, כלומר, כל פתרון החלום התקיים במלואו [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. התגשמות זו כללה את כל המהלך השלם של הגזרה, לרבות העיכוב בעונש שהושג זמנית בזכות עצתו של דניאל למלך לחלק צדקה [מלבי"ם].
נקודה בולטת בפסוק היא המעבר הפתאומי של הכותב מגוף ראשון לגוף שלישי. המלך, שעד כה סיפר את קורותיו באופן אישי, מצהיר כעת כי הפתרון הגיע עַל־נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי זהו עדיין המשך ישיר של איגרת המלך עצמו, והשימוש בגוף שלישי הוא סגנון מקראי ידוע ומקובל שבו אדם מדבר על עצמו כאילו היה אדם אחר, בדומה לאופן שבו התבטאו נביאים בעבר [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המציינים דעה ולפיה משפט זה הוא למעשה דבריו של כותב הספר, המשולבים כהערת מעבר בתוך סיפור המעשה [מלבי"ם].
גישה עמוקה יותר דוחה בתוקף את ההנחה שאלו דברי המספר, ורואה בשינוי הלשוני כוונה מדויקת של המלך עצמו. על פי תפיסה זו, נבוכדנצר בחר במכוון לדבר על עצמו בגוף שלישי ולהדגיש את תוארו כמלך, כדי להעביר מסר אמוני ברור לכל העמים: מפלתו לא נבעה משינוי במזל, במערכות הכוכבים או מתהליך טבעי של שקיעה שלטונית. תהליך טבעי של אובדן שלטון מתרחש בדרך כלל באופן איטי והדרגתי. לכן, מדגיש הפסוק שהאסון נחת עליו בפתאומיות גמורה, בעודו בשיא גאוותו, כוחו ותוקף מלכותו. הנפילה המיידית מפסגת השלטון אל שפל המדרגה נועדה להוכיח לכל כי מדובר בגזרה ישירה מאת ה', אשר בידו הכוח להשפיל את החזק בשליטים כהרף עין [אלשיך].