חזון האילן האדיר מציג תמונה של בריאה מושלמת הפורסת את חסותה על העולם כולו ומפרנסת אותו [ביאור שטיינזלץ]. מראה העץ אינו רק תיאור טבעי, אלא משל למלכות רחבת ידיים, אשר תחת כנפיה חוסים עמים רבים וניזונים משפעה.
תחילה, מוצג יופיו של האילן במילים עָפְיֵהּ שַׁפִּיר. קיימת מחלוקת למה בדיוק הכוונה במילה "עפיה"; יש המפרשים כי מדובר בענפיו הנאים [רש"י, אבן עזרא בשם יפת], בעוד אחרים מסבירים שהכוונה לעליו היפים [מצודת דוד, מצודת ציון, אבן עזרא, יוסף אבן יחיא]. ברובד האלגורי, יופי העלים מסמל את חסותו המכובדת והבטוחה של המלך נבוכדנצר. בניגוד לעץ שעליו נובלים בחורף ואינו מספק מחסה יעיל מפני השמש, העץ היפה מעיד על כך שהחוסים בצל המלך זוכים להגנה ראויה, לכבוד ולתפארת, ולא לחרפה [אלשיך].
לאחר מכן נאמר וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא, כלומר פריו היה רב מאוד [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד]. ריבוי הפירות מסמל את ההכנסות העצומות ומשאבי המלכות [אלשיך], עד כדי כך שוּמָזוֹן לְכֹלָּא־בֵהּ – היה בעץ די מזון כדי לכלכל את כל הבריות כולן [רש"י, מצודת דוד, יוסף אבן יחיא].
מכאן עובר התיאור משלב הפוטנציאל לשלב המעשה. לאחר שהתברר כי בעץ טמון כוח רב לספק צל ומזון, מתואר כיצד הדבר מתממש בפועל [מלבי"ם, אלשיך]. תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא, חיות השדה מצאו תחתיו מחסה וצל [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד], וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפְּרֵי שְׁמַיָּא, ציפורי השמים מצאו בענפיו מקום למדור וללינה [רש"י]. חיות השדה וציפורי השמים משמשים משל לכלל הנתינים והחיילות החוסים בצל המלכות [אלשיך].
לבסוף, וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל־בִּשְׂרָא. הפועל "יתזין" נגזר מהמילה מזון [רש"י, אבן עזרא], והוא מלמד כי העץ לא רק הכיל מזון בכוח, אלא בפועל ממש הזין את כולם [מלבי"ם]. השפע היה כה רב, עד שהוא הספיק לא רק לכל בני האדם, אלא לכל בשר ולכל החי [יוסף אבן יחיא].