מלך בבל נמצא בשיא כוחו, נהנה ממנוחה מוחלטת ומתענוגות השלטון, רגע לפני התערבות אלוהית מטלטלת שתשנה את חייו. בפתיחת איגרתו, הוא מתאר את מצבו האידיאלי טרם החלום.
הפרשנים מסכימים כי המילים אֲנָה וכן שְׁלֵה הֲוֵית משמעותן "אני שלֵו הייתי" [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המילה וְרַעְנַן מתפרשת כתיאור של דשנות, לחות ורטיבות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
תיאור כפול זה של שלווה ורעננות מציג את מצבו של המלך בשני רבדים. מצד אחד, בְּבֵיתִי מצביע על שלווה פנימית ומנוחה מוחלטת ממלחמות, כאשר כל העולם משועבד לו ואין לו אויבים מבית או מחוץ [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. מצד שני, וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי מתאר את מצבו הגופני והאישי: הוא היה שקוע בתענוגות החיים שמשמחים את הגוף, בריא ודשן, מתוך תחושת כוח ועוצמה שהשכיחה ממנו את ה' [יוסף אבן יחיא]. השימוש במילה וְרַעְנַן, השאולה מעולם הצומח, אינו מקרי; הוא רומז ומטרים את תוכן החלום שיוצג בהמשך, שבו המלך נמשל לאילן [מצודת דוד].
מדוע בוחר נבוכדנצר להדגיש את שלוותו לפני תיאור החלום המבעית ומחלתו? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהדבר נועד להוכיח כי מה שקרה לו נבע מהשגחה פרטית של ה', ולא מסיבות טבעיות או פסיכולוגיות. בדרך הטבע, חלומות רעים, סיוטים וייאוש תוקפים אנשים השרויים בצער, בלחץ או במכאובים. אדם השרוי בשלווה, בביטחון ובעושר זוכה בדרך כלל לשנת ישרים ולחלומות נעימים. העובדה שדווקא מתוך רוגע מוחלט, ללא כל דאגות או הרהורים מטרידים, נחת עליו לפתע חלום כה מבהיל שהוביל לטירוף דעתו, מוכיחה מעל לכל ספק כי מדובר בגזירה אלוהית ישירה ולא בשיגעון טבעי [אלשיך, מלבי"ם].