המלך נבוכדנצר פונה לכל העמים ומשתף אותם בהתגלות אישית עמוקה שחווה, המעידה על קיומו של אל עליון השולט בכל מקום ובכל זמן [ביאור שטיינזלץ]. בהצהרה זו, המלך אינו מנסה לשקם את כבודו האבוד לאחר שדעתו נטרפה, אלא אדרבה, הוא ממעט בכוונה מכבוד מלכותו שלו כדי לרומם את מלכות שמים ולהראות כי מלכי בשר ודם הם כאין וכאפס לעומת הבורא [אלשיך].
בתיאור מעשי ה', המילה כְּמָה משמעותה "מאוד" [מצודת ציון]. יש מן הפרשנים הרואים בחלקו הראשון של הפסוק כפל עניין שנועד להדגיש את גדולת ה' [אבן עזרא], אולם אחרים מצביעים על הבחנה מדויקת בין המושגים. אָתוֹהִי (אותותיו) מתייחסים לנסים קטנים המשמשים כהוכחה [יוסף אבן יחיא], או להנהגת ה' את העולם דרך חוקי הטבע הסדירים ועילת העילות [מלבי"ם]. משום כך הם מתוארים כרַבְרְבִין (גדולים). לעומת זאת, וְתִמְהוֹהִי (פלאיו) הם הנסים העצומים שמשדדים את מערכות הטבע ומשנים את סדרי הבראשית [מלבי"ם], ולכן הם מתוארים כתַקִּיפִין (חזקים), שכן הם מבטאים גבורה ועוצמה מוחלטת [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].
בחלקו השני של הפסוק, הפרשנים עומדים על ההבדל בין "מלכות" ל"שלטון" ובין "עולם" ל"דור ודור". המונח מַלְכוּתֵהּ (מלכותו) והמילה עָלַם (עולם) מייצגים את ההנהגה הקבועה והסדירה של הטבע מאז ששת ימי בראשית, שהיא נצחית, רציפה ובלתי משתנה, בניגוד מוחלט למלכות בשר ודם שהיא זמנית ומתכלה [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. מנגד, וְשָׁלְטָנֵהּ (ושלטונו) המופיע עם הביטוי עִם־דָּר וְדָר (עם דור ודור), מתייחס לממשלה בכוח וביד חזקה, המשנה את הטבע בהתאם לצרכים המיוחדים של כל דור ודור בנפרד [מלבי"ם]. גם כשהדורות חולפים ומשתנים, שלטונו של ה' נותר שווה ויציב [יוסף אבן יחיא].
מעבר לכך, בחירת המילים המדויקת נועדה לעקור מן השורש דעות שגויות באומות העולם. האמירה מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם באה להפריך את הטענה שכוחו של ה' נחלש כביכול מאז ימי יציאת מצרים, ומבהירה כי אין בו כל שינוי. בנוסף, ההכרזה וְשָׁלְטָנֵהּ עִם־דָּר וְדָר נועדה לסתור את המחשבה שה' שולט בעולם רק כאשר עם ישראל נוהג ביושר, אך בזמן חורבן וגלות הוא נוטש את העולם ומעביר את השליטה לשרי האומות. הפסוק מדגיש כי גם בדורות קשים ורעים, ה' הוא השליט הבלעדי המקים ומפיל מלכים כרצונו [אלשיך].