דניאל, פרק ג׳, פסוק ב׳

Daniel 3:2Sefaria

וּנְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֡א שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּא֩ גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙ תִּפְתָּיֵ֔א וְכֹ֖ל שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֑א לְמֵתֵא֙ לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃

מלך בבל אינו מסתפק בחגיגה מקומית, אלא מבקש ליצור אירוע אימפריאלי חסר תקדים שנועד לבסס פולחן חדש ואחיד לכלל הממלכה. מטרתו היא להכפיף את כל העמים לשלטונו המוחלט ולשלטון זרעו לדורי דורות, באמצעות סמל אחדותי.

לשם כך, המלך פוקד לְמִכְנַשׁ (לאסוף ולקבץ) את כל שרי האימפריה לְמֵתֵא (לבוא). עולה השאלה מדוע זימן המלך רק את השרים ובעלי התפקידים, בשעה שבהמשך הסיפור מתואר כי כל העמים והלשונות השתחוו לצלם. הפרשנים מסבירים כי מבחינה מעשית, הבקעה לא יכלה להכיל את כל המוני העם שחיו תחת שלטון בבל [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. משום כך, נקט המלך בתכסיס משפטי ומדיני: הוא קיבץ את ראשי העמים ומושליהם. על פי חוקי המדינות, המנהיגים הם נציגיהם הרשמיים של העמים, וכאשר הם יכרעו ברך ויקבלו על עצמם את מלכות הצלם, ייחשב הדבר כאילו כל העמים והלשונות השתחוו ונכנעו [מלבי"ם].

אופן הזימון נעשה בערמה. המלך הזמין את השרים לַחֲנֻכַּת צַלְמָא, כלומר להתחלת השימוש והעבודה של הצלם [רש"י, מצודת ציון]. הוא נמנע מלהעביר קול קורא המצווה עליהם במפורש לבוא ולהשתחוות, שכן פקודה ישירה כזו הייתה עלולה לעורר בהלה, התנגדות או בריחה המונית מפני הגזרה החדשה. באמצעות ההזמנה התמימה לכאורה לטקס החנוכה, הגיעו השרים מבלי לדעת איזו מכשלה ממתינה להם, ושם נלכדו ברשתו [אלשיך].

הפסוק מונה שורה ארוכה של תארי שררה בשפה הכשדית, המייצגים שבע מדרגות שונות של שלטון [אבן עזרא, מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתארים אלו מתייחסים להנהגה המנהלית, הצבאית והמשפטית של האימפריה:
אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הם הנציבים והדוכסים המושלים על חבלי ארץ גדולים.
סִגְנַיָּא ופַחֲוָתָא הם פקידים גבוהים, שרי צבא ומושלים על אזורים קטנים יותר.
לגבי התארים אֲדַרְגָּזְרַיָּא, גְדָבְרַיָּא, דְּתָבְרַיָּא ותִּפְתָּיֵא, קיימת מחלוקת. יש המזהים אותם כנושאי תפקידים במערכת המדינה: יועצים, מחוקקים, שופטים, גזברים וראשי שוטרים [ביאור שטיינזלץ], או לחלופין כחכמי דת, אסטרולוגים וקוסמים [יוסף אבן יחיא]. מנגד, קיימת גישה ייחודית הטוענת כי ארבעת התארים הללו אינם מתייחסים כלל לבני אדם או לשרי ממשל, אלא הם שמות של אלילים וכוהני עבודה זרה [רש"י].

בסופו של דבר, הקריאה מופנית אל כֹּל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא (כל שליטי המדינות), שכן המלך ביקש להבטיח שכל בעל מעמד מכובד בממלכה ייקח חלק בעיצוב ואישור הפולחן החדש שהקים [ביאור שטיינזלץ].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.