רגע ההוצאה להורג מקבל תפנית דרמטית ובלתי צפויה, כאשר המציאות הטבעית קורסת אל מול עיניו של השליט החזק בעולם. תגובתו הפיזית והנפשית של המלך מבטאת שבר מוחלט של ציפיותיו, נוכח מחזה שסותר את כל חוקי הטבע.
הפרשנים מסבירים כי המילים אֱדַיִן... תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה מתארות כיצד המלך נתקף בתדהמה וחרדה, וזינק ממקום ישיבתו בבהילות [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הוא פונה מיד לְהַדָּבְרוֹהִי, הם יועציו, מנהיגיו וקציניו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], בשאלה רטורית שנועדה לאמת את המציאות.
שאלתו של המלך נועדה לוודא שלושה פרטים עובדתיים מדויקים, שכן מה שהוא רואה כעת מול עיניו הפוך לחלוטין ממה שאירע בפועל [מלבי"ם, אלשיך]. ראשית, הוא מוודא שהושלכו גֻבְרִין תְּלָתָה (שלושה אנשים), שכן כעת הוא רואה ארבעה. שנית, הוא מדגיש שהם הושלכו מְכַפְּתִין (קשורים). הניסוח מצביע על כך שהם היו אסורים עד לרגע כניסתם לאש עצמה, כדי לשלול אפשרות שקשריהם הותרו בטעות בטרם נפלו לכבשן [אלשיך], זאת בעוד שכעת הוא רואה אותם חופשיים. שלישית, הוא מזכיר שהם הושלכו לְגוֹא־נוּרָא (לתוך האש) במטרה שיינזקו מהנפילה ומהלהבות, אך בפועל הם מהלכים בתוכה ללא פגע [מלבי"ם]. סיבה נוספת לבהלתו העמוקה של המלך הייתה הניגוד המזעזע שראה: גיבוריו שלו, שהשליכו את האנשים, נשרפו למוות מחוץ לכבשן, בעוד שהנידונים למוות ניצלו בתוכו [יוסף אבן יחיא].
היועצים, שבוחנים אף הם את המראה הפלאי ומבינים כי אכן התרחש נס, מאשרים את דבריו ועונים יַצִּיבָא מַלְכָּא – אמת דבר המלך [רש"י, אלשיך].
הדמות הרביעית שהמלך רואה מתוארת כמלאך. הפירוש המעמיק לאירוע זה חושף את מהות הנס: שר הברד ביקש לרדת ולצנן את האש, אך המלאך גבריאל, הממונה על האש, נשלח כדי לחולל "נס בתוך נס". במקום לבטל את האש על ידי כוח נגדי של קור, המלאך השתמש בשורש הרוחני העליון של האש כדי לשלוט באש הפיזית. כך, הוא הקדיח את הכבשן מבחוץ כדי לשרוף את המשליכים, וקירר אותו מבפנים כדי להציל את הנשלכים. פעולה זו הוכיחה למלך שהאש אינה כוח טבעי עיוור הפועל בהכרח, אלא כפופה להשגחת ה' ולכוח רוחני הפועל מתוך שכל ובחירה [מלבי"ם].