לאחר שכל העמים צייתו לפקודת המלך והשתחוו לצלם, נוצרה שעת כושר עבור קבוצת אנשים כשדיים לנצל את המעמד ולתקוף. המילים כׇּל־קֳבֵל דְּנָה משמעותן לנוכח זאת או בעבור זאת. מאחר שכל שאר האומות סרו למשמעת המלך ללא התנגדות [מצודת דוד], ראו שונאי היהודים הזדמנות פז להלשין עליהם דווקא בעיתוי זה [רש"י], כאשר המניע המרכזי למעשיהם היה קנאה עמוקה במעמדם הרם [יוסף אבן יחיא].
הביטוי וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן פירושו הלשינו ודיברו לשון הרע. רוב הפרשנים מסכימים כי זהו ביטוי ארמי המקביל לתרגום של איסור הרכילות בתורה ("לא תלך רכיל"). הפרשנים מציגים שני כיוונים מרכזיים להסבר הדימוי של "אכילה" ו"קריצה" בביטוי זה: גישה אחת מסבירה כי דרכו של המלשין לרמוז ולקרוץ בעיניו כדי שהסובבים לא יבינו את כוונתו, והדיבור הרע בסתר על אדם אחר נמשל לאכילת בשרו [אבן עזרא, מצודת ציון]. לעומת זאת, יש המפרשים זאת על רקע מנהג קדום, לפיו מלשינים היו עורכים סעודה במקום ההלשנה כסימן לקיום הדברים, וקבלת אחריות לאמת את האשמותיהם [רש"י].
הפסוק מדגיש כי ההלשנה הייתה על דִּי יְהוּדָיֵא, כלומר על היהודים ככלל. הדבר מעורר תמיהה, שהרי ההלשנה בפועל כוונה רק נגד חנניה, מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם. על כך מוסבר כי הכשדיים הבינו שסירובם של השלושה נובע מדתם היהודית, ולכן קיוו להכעיס את המלך על העם היהודי כולו ועל דתו, בדומה לכעסו של המן על כלל היהודים בשל סירובו של מרדכי [מלבי"ם]. בנוסף, הכשדיים זיהו ששלושת המנהיגים הללו הם אנשי מופת שזכויותיהם מגנות על עם ישראל כולו מפני שעבוד למלך בבל, ולכן הפגיעה בהם נועדה למעשה לפגוע ולהסיר את ההגנה מעל כל שארית ישראל [אלשיך].