דניאל, פרק ג׳, פסוק ח׳

כׇּל־קֳבֵל דְּנָה, לנוכח העובדה שכל האומות צייתו למלך והשתחוו לצלם ללא התנגדות, ניצלו אנשים כשדיים את שעת הכושר בֵּהּ־זִמְנָא, דווקא בעיתוי זה, כדי לפעול מתוך קנאה עמוקה במעמדם הרם של היהודים. הם וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן, כלומר הלשינו ודיברו לשון הרע, ביטוי שמושאל מדרכו של המלשין לקרוץ בעיניו בסתר כמי שאוכל את בשר חברו, או לחלופין ממנהג קדום לערוך סעודה במקום ההלשנה כקבלת אחריות לאמיתות ההאשמות. אף שההלשנה כוונה בפועל רק נגד חנניה, מישאל ועזריה שסירבו להשתחוות, היא מוצגת כהלשנה על דִּי יְהוּדָיֵא, על היהודים כולם. הכשדיים קיוו שסירובם הדתי של השלושה יעורר את זעם המלך על העם כולו, והבינו שפגיעה במנהיגי מופת אלו, שזכויותיהם הגנו על ישראל מפני שעבוד בבל, תסיר למעשה את ההגנה מעל שארית העם.