דניאל, פרק ג׳, פסוק ל״ב

מלך בבל מוותר על גאוותו ומכריז כי שְׁפַר קָדַמַי לְהַחֲוָיָה, כלומר טוב ונאה בעיניו לפרסם ברבים את האָתַיָּא, שהם האותות שה' מחולל בתוך מסגרת הטבע, ואת הוְתִמְהַיָּא, המופתים הפלאיים החורגים לחלוטין מדרך הטבע. הכרזה זו מהווה תיקון לחטאיו הקודמים, שכן כעת הוא מכיר בכך שאֱלָהָא עִלָּאָה, האל העליון השולט על כל הכוחות כולם, מנהל את המציאות בעצמו ומשנה את חוקי הבריאה. המלך מדגיש כי נסים אלו נעשו עִמִּי כדי לבטא ענווה ולהבהיר שהוא רק כלי שדרכו בחר ה' להראות את כוחו, תוך נכונות לחשוף את קלונו הפומבי כדי לקדש את שם ה'. בנוסף, הוא מצמצם את דבריו ומתאר רק את הנסים הפרטיים שה' עשה עִמִּי, מתוך זהירות והבנה שכוחו של הבורא הוא אינסופי ואין לאדם רשות או יכולת למנות את כל שבחיו.