דניאל, פרק ג׳, פסוק י״ט

בֵּאדַיִן, אז, לאחר ששמע את סירובם, נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא והתמלא בכעס עצום עד שוּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי וקלסתר פניו התעוות לחלוטין. זעמו הופנה במיוחד עַל־שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מתוך חשש שעמידתם האיתנה כמנהיגים תעניק השראה לשאר העם ותסכל את תוכניתו להכניעם. מתוך כעסו הוא מצווה לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא, להבעיר את הכבשן, בעוצמה של חַד־שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ, כלומר פי שבעה מהשיעור הרגיל. פקודה חריגה זו נועדה להטיל עליהם אימה אחרונה ולהבטיח שרפה מיידית של שלושתם יחד. מעבר לכך, המלך האמין כי כוח טבע אדיר כל כך יצליח לגבור אפילו על כוחו של ה' וימנע ממנו להציל את עבדיו.