דניאל, פרק ג׳, פסוק כ״ז

שרי המלך, הפחות ויועציו מתקבצים יחד, וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא, בעוד חלק מהסגל נעדר משום שנהרגו מלהבות הכבשן או שברחו בבושת פנים. הקהל בוחן את הניצולים במבט מדורג שנועד להפריך כל הסבר טבעי, מדעי או קסום להצלתם. תחילה התברר דִּי לָא שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן, כלומר האש לא פגעה בגופם כלל, וגם וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ, שערם לא נשרף קלות, עובדה השוללת מריחת הגוף בחומרי הגנה. בנוסף ראו כי וְסַרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ, מעיליהם העליונים לא נשתנו במראם, ולבסוף גילו כי אפילו וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן, ריח של אש לא דבק בהם. היעדר ריח העשן הפריך גם השערות על בגדים חסיני אש, והוכיח לכולם באופן מוחלט שמדובר בנס שנעשה על ידי ה'.