תארו לעצמכם שאתם עומדים מול המלך הכי חזק בעולם, והוא פשוט רותח מזעם. זה בדיוק מה שקרה לשדרך, מישך ועבד נגו. הם היו מנהיגים חשובים בעם ישראל, והם סירבו להשתחוות לפסל של נבוכדנצר מלך בבל. המלך רצה שכל העם ייכנע לו, והוא פחד שאם המנהיגים יסרבו, כל שאר העם ילמד מהם ולא יקשיב לו.
בֵּאדַיִן, כלומר אז, באותו הרגע שבו המלך שמע שהם מסרבים, הוא הִתְמְלִי חֱמָא, התמלא בכעס כל כך עצום, עד שוּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי, הפנים שלו ממש התעוותו והשתנו מרוב זעם. מתוך הכעס הגדול שלו, הוא צועק ונותן פקודה לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא, להדליק ולהוסיף עוד ועוד אש לכבשן, שהוא תנור גדול. הוא לא סתם מבקש אש רגילה, אלא דורש להגדיל אותה חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ, פי שבעה יותר ממה שהיו רגילים לחמם.
למה המלך ביקש אש כל כך חזקה? הרי גם אש רגילה הייתה מספיקה. הסיבה היא שהמלך רצה להפחיד אותם מאוד ברגע האחרון, וגם להיות בטוח שהאש תהיה ענקית ומספיק גדולה עבור שלושתם בבת אחת.