דניאל, פרק ג׳, פסוק ד׳

במעמד שנועד לכפות הכנעה פומבית ולקבע את שלטונו המוחלט של נבוכדנצר, שליח המלך מכריז בקול גדול ועוצמתי, וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל. הוא פונה אל שרי המדינות במילים לְכוֹן אָמְרִין, כלומר לכם אנו מצווים, שכן השרים משמשים כנציגי ההמונים ואף פועלים כשליחים מטעם העמים עצמם הדורשים להשתחוות בשמם. הפקודה מקיפה את כלל האנושות ומופנית אל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא. חלוקה משולשת זו נועדה להחיל את הציווי על כולם ללא יוצא מן הכלל, בין אם האוכלוסיות נבדלות באמונתן הדתית, במבנה הפוליטי והתרבותי שלהן, או בגודלן הדמוגרפי. כך מובהר כי הדרישה מופנית לכל בני האדם, החל מהאומה הגדולה ביותר ועד למיעוט הקטן והנידח ביותר המובחן בשפתו בלבד.