הפנייה לִנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא נעשית מתוך הקפדה על כללי הטקס, רגע לפני הצגת האשמה חמורה. המאשימים עֲנוֹ וְאָמְרִין, כלומר מרימים את קולם וצועקים, שכן לשון ענייה במקרא מצביעה תמיד על דיבור בקול רם. מתוך נימוס ודרך ארץ הם פותחים בברכת מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי, שמשמעותה תפילה ואיחול שהמלך יחיה לעולם. מאחורי פתיחה טקסית וקולנית זו מסתתרת תוכנית ברורה להכין את הקרקע, כדי להזכיר למלך את הצו המוחלט שקבע להשליך לכבשן האש את כל מי שיסרב להשתחוות.
דניאל, פרק ג׳, פסוק ט׳
עֲנוֹ֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לִנְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּ֑א מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.