דניאל, פרק ג׳, פסוק י״ב

המלשינים מציגים בפני המלך כפיות טובה מצד אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן, אנשים משבט יהודה שזכו למעמד בכיר. אף על פי שהמלך הוא דִּי־מַנִּיתָ יָתְהוֹן והפקיד אותם על ניהול המדינה תחת השמות הבבליים שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הם בוחרים למרוד בו. טענתם היא כי גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא־שָׂמוּ עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם, כלומר מתעלמים לחלוטין מגזירות המלך בשל דתם. לפיכך, לֵאלָהָךְ לָא פָלְחִין, אינם עובדים לאלוהי המלך, וגם וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין. דניאל נעדר מההלשנה, בין אם משום שמעמדו הייחודי כיועץ או כאל פטר אותו מהגזירה, ובין אם בהשגחת ה' כדי שהנס לא ייוחס אליו.